פסק-דין בתיק ע"פ 2191/08

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש. לארי - בבלי) בתיק 5766/07, מיום 23.1.08, בגדרו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של אי ציות להוראות שוטר ואי הצגת מסמכים, לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         בגין עבירה זו השית בית המשפט על המערער העונשים הבאים: 1,000 ש"ח קנס; 30 ימי פסילה בפועל; 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, וכן 5,000 ש"ח התחייבות משך 3 שנים, שלא יעבור העבירה דנן.

3.         בפתח הדיון ,בעקבות הודעת הערעור, ציין ב"כ המשיבה, כי יש להמיר את סעיף האישום בו הורשע המערער מתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה לסעיף 62(6) לפקודת התעבורה, וזאת בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע. קמא) בתיק 40350/07. זאת מאחר שמדובר בסעיף ספציפי שעניינו אי הצגת רישיון נהיגה, והוא עדיף על פני סעיף כללי שבתקנה האמורה, אשר נועד בעיקר למצבים של הסדר תנועה בכבישים. יחד עם זאת, לדידו של ב"כ המשיבה, אין בכך כדי להביא לזיכויו של המערער מאחר וקו ההגנה אינו משתנה נוכח הגדרת העבירה ונוכח הזהות בעובדות המקרה בפניהן היה על המערער להתגונן. שינוי זה אין בו גם כדי להביא לשינוי גזר הדין.

4.         הסנגור איננו מסתפק בשינוי הסעיף בו מורשע מרשו, עליו הוא מברך, אלא מבקש לזכות את מרשו כליל מהעבירה החדשה. הסנגור ציין, כי לא ביקש בערעורו שינוי סעיף ההרשעה לסעיף 62 לפקודה. לדידו, הבעיה היא שהמערער הורשע בהתבסס על סעיף שאיננו הסעיף הנכון, ומשהתבררה עובדה זו, יש לזכותו.

5.         במקרה, נשוא פסק דינו הנזכר לעיל של השופט קמא, ע"פ 40350/07 בורנשטיין נ' מדינת ישראל מיום 25.7.07, הורשע המערער ,כמו במקרה שלפני, בעבירה לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה. דינו נגזר לשלושה וחצי חודשי פסילה בפועל, חודש פסילה על תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. במקרה האמור, השוטר הורה למערער שלא להיכנס לרחוב בצלאל, שהכניסה בו מותרת, אך המערער לא ציית להוראה ולא נאות לעיכובו. משנדרש המערער להציג את מסמכיו, סירב לעשות כן. בהתייחסו לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, אמר השופט קמא:

"..אין התקנה יכולה לחול על הוראות שאין מטרתן הכוונת תנועה והסדרתה.." (פסקה 15 לפסק הדין).

באשר לשאלה האם הוראת שוטר, בגדר התקנה הנ"ל, יכול שתכלול הוראה להציג תעודות ורישיונות, כתב בית המשפט:

"לדעתי, עולה ספק אם חובת הצגת רישיונות ותעודות על ידי נוהג רכב נכללת בהוראה שלפי תקנה 23(א)" (פסקה 18 לפסק הדין).

עוד הטעים בית המשפט:

"הדרישה להציג רישיון, הנובעת מקביעת הסירוב להציג רישיון כעבירה, נקבעה בסעיף 62(6) לפקודת התעבורה שזו לשונו: '(6) בהיותו נוהג של רכב מנועי או ציבורי אינו מציג את רישיונו כשהוא נדרש לכך על ידי שוטר'. כאשר קיימת עבירה ספציפית של הצגת רישיון, מה לנו הוראה כללית של 'אי ציות להוראה' שעניינה הסדרת התנועה ובטיחותה".

6.         בכל הכבוד, אני מצטרף לעמדתו של חברי כב' השופט ע' קמא. כמו במקרה האמור, כך גם בענייננו, כתב האישום לא ציין את הוראת החיקוק הנכונה. בית משפט קמא הרשיע את המערער בסעיף שאינו נכון.

7.         על פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 :

"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם היא שונה מזו שהורשע בה בערכאה הקודמת, ואף אם אותן עובדות לא נטענו בערכאה הקודמת, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".

8.         הפסיקה פירשה בהרחבה את סמכותו של בית המשפט לעשות כן. כך, למשל, נכתב בפסק דינה של כב' השופטת בן פורת בע"פ 385/87 עבדול תלאוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1), 140 ,בעמ' 151:

"סמכותו של בית המשפט לערעורים להרשיע בעבירה שונה רחבה היא, ואינה מותנית בהגשת ערעור מטעם המדינה דווקא....

כאמור, תנאי להרשעה כזו הוא שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני אותה עבירה. בענייננו לא רק שהעובדות פורטו בכתב התביעה אלא שאף סעיף האישום פורט שם ובכך הערובה הטובה ביותר שאכן היתה לו 'הזדמנות סבירה להתגונן' (ראה ע"פ 201/79 הלמר נ. מדינת ישראל פ"ד ל"ד (99 ,97 (4)......

ההמרה המוצעת היא בגדר 'קריאת הילד בשמו' ויהא בה כדי לשקף ביתר שאת את העבירה לאמיתה. ברוח זו נאמר בע"פ 114/52 חבורה נ. ירוחם פ"ד ז' 194 ,190:

'בשבתו לערעור חייב בית- משפט לערעורים ליתן אותו פסק- דין אשר היה צריך להינתן בדרגה הראשונה... ואף בלי הוראה מפורשת בחיקוק מוטלת חובה זו על בית משפט לערעורים מטבע ברייתו, בהיותו דרגת ערעור'".

9.         אם כן, ניתן יהיה, במסגרת התנאים שמציע הסעיף, להרשיע את המערער בעבירה שונה מהעבירה בה הורשע בבית המשפט קמא. לשם כך, יש לבחון האם ניתנה לנאשם אפשרות סבירה להתגונן. במקרה שלפנינו לא מדובר בשינוי כלשהו במסכת הראייתית, אלא בהחלפת העבירה בה הואשם המערער, בעבירה אחרת.